מעבר לניואנסים הפילוסופיים של אסכולות שונות, מאפלטון, בתי ספר ניאופלטוניים, גנוסטי, „demiurg” vine de la un cuvânt grecesc care înseamnă „meșteșugar”, „artizan” și are legătură „a produce”, eventual „a crea”. הראשון לראות, הדמיורג' יהיה מעין שענים בחזונו של ויליאם פיילי, citat de Richard Dawkins în „Ceasornicarul orb”, ספר שהפך למעין תנ"ך של אתאיסטים מיליטנטיים. זה לא משנה שגם החזון של הכומר מהמאה ה-19 לא היה מעודכן, ובמאה ה-20, כשספרו של דוקינס נכתב, מעטים ידעו עליה. העולם המדעי, אבל לא רק, הוא בדיוק עבר את תורת היחסות ומכניקת הקוונטים, כולל הסתירה לכאורה שלהם, עד תיאוריה חדשה ליישב ביניהם. לו אנחנו עדיין מחכים…
המכנה המשותף של מה שיהיה הדמיורג' באסכולות הפילוסופיות המוזכרות יהיה למעשה סוג של אל (אפילו אלוהים, מזוהה עם זאוס של היוונים לפי חלקם, לפי אחרים עם יהוה של הברית הישנה) שיעצב את העולם על פי עקרונות אוניברסליים (רעיונות מהתיאוריה של אפלטון). Demiurgul e un fel de verigă lipsă dintre „unul” la Platon (מָקוֹר, שאז ניתן היה לזהות אותו עם האל הנוצרי) והעולם שאנו רואים. הדמיורג' הופך חלק מהפוטנציאל, inclus în „unul” în lumea existentă. מעניין כמה אינטואיציה הייתה לקדמונים, că multe idei ale lor se verifică în știința modernă. אבל מעניין יותר הוא עד כמה המדע הוא יובל לרעיונות עתיקים. איך ייראה מדע מודרני שנוצר בתרבות שונה מאוד מזו המערבית?
אבל מה יהיה הדמיורג' לפי המדע הנוכחי? Păi dacă „unul” ar reprezenta mulțimea infinită a tuturor formelor potențiale de existență a naturii fizice, הדמיורג פירושו מזל (או מזל רע) היסטורי שבו חוקי הטבע, שגורמים לך לחשוב על עולם הרעיונות של אפלטון, הם באו לידי ביטוי והובילו להופעתם של צורות הקיום המסוימות שאנו מכירים. השאלה נשארת בעינה; זה הדמיורג' המוגבל לעולמנו, היקום הידוע או שהוא מתייחס גם למה שהתרחש ביקום הלא ידוע? לדמיורג' יש מנדט גם לגבי החומר האפל? אין לנו דרך לדעת. כנראה שכן, או שיש עוד דמיאורגים...
אם לפי המדע הנוכחי, הדמיורג' הוא משהו מנוגד לאינטואיציה, מה לגבי נוסחאות, של דפי נוסחאות ליתר דיוק, כַּמָה, כנראה הרוב, încă nescrise… בשביל כימאי, הדמיורג' יהיה איפשהו בין המעבר מהנוסחאות של מכניקת הקוונטים לכימיה של לבואזיה. ו, ניתן להסיק את קיומם של היסודות בטבלה של מנדלייב ממכניקת הקוונטים, אבל איזה מחשב נחוץ כדי לעשות את כל החישובים הדרושים! כאן הדמיורג' באמת ראוי לשמו, כלומר בעל מלאכה, אחד שעושה מלאכה, אבל בגרסה מודרנית. הוא צריך לעבוד אם המעגלים שלו קופצים. מי יכניס אדם לעבודה כזו?
ובכל זאת, הרעיון של דמיורגס התגנב לספרות ולפילוסופיה, האדם הוא יצור תרבותי. האדם עושה תרבות, זה תלוי בתרבות כדי לשרוד. האדם יוצר את עולמו החומרי והרוחני שלו. הוא סוג של אומן של עולמו, שלמרבה הצער משתרע רחוק מדי (לְהַשְׁמִיד) ובעולמם של יצורים אחרים. בניגוד למה שחשבו בעבר, גם לבעלי חיים יש, במקרים רבים, סוג של פרוטוקולטורה. יונקים וציפורים תלויים בלמידה כדי לשרוד. הם מגלים תגליות ומעבירים אותם לבני גילם. חלקם אפילו משנים את הסביבה הפיזית שלהם, גיאוגרפית, כמו בונים. אבל החיים הם מטבעם... דמיורגיים. מחיידקים, כל האורגניזמים משנים את הסביבה מבחינה ביוכימית, מה שהופך אותו למתאים לאורגניזמים אחרים, לא רק הקרובים אליהם. החל מהאווירה, ואז עם האדמה, הביוטופ הוא יצירה של אורגניזמים אחרים לטובת אלה הגבוהים יותר בשרשרת המזון. המין בראש שרשרת המזון, מה שלום המין האנושי, au rolul cel mai redus de „terraformare” în sens de transformare a planetei pentru a fi propice vieții, ביחס ישר לכישרון הביוכימי שלהם. אנחנו לא יכולים לסנתז, לָנוּ, oamenii și verii noștri, השימפנזים, אפילו לא ויטמין C. אנחנו צריכים ויטמינים, אבל לא רק (חומצות אמינו חיוניות וכו') כי אנחנו לא יכולים לסנתז אותם דרך הגנים שלנו. חיידקים עוזרים לנו. הם מספקים לנו אותם, כמו צמחים. צמחים הם מאסטרים אמיתיים של סינתזה ביוכימית. הכנת פוליסכרידים מגז עם ריכוז נמוך באטמוספירה זה משהו ששום נס לא יטען...
אָז, הוא איש הדמיורג, כאשר כל מה שהוא יכול לעשות לגבי החיים הוא להרוס אותם על ידי ניסיון להפוך את סביבתו לטובתו? Adică omul face „terradeformare”… Sigur că în economia vieții pe această planetă, חיידקים ואפילו חרקים חשובים יותר מבני אדם. ללא חיידקים או צמחים, אפילו בלי חרקים, אנשים היו נעלמים מהר מאוד, אבל המינים האלה מסתדרים מצוין בלעדינו. בכל מקרה, תפקידם של היונקים הוא כנשאי חיידקים וזרעי צמחים...
מה אפשר לומר על איכות הדמיורג' בתרבות, בניגוד לבינוניות המסתפקת במצב השכיח? ולפי החזון הזה, אם נחשוב רק על אמינסקו, גברים מחפשים אושר בדברים מופשטים, בבריאה, בעוד שנשים מחוברות יותר לטבע, של העולם. החזון הזה הוא מהעת העתיקה (העת העתיקה שנותרה לנו, לא ההרוס), ונמשך עד לאחרונה, אפילו עד מרקס. עבודת נשים הייתה משהו טבעי, גברים היו המנוצלים.
רַק, בפרפרזה על פרויד, „natura nu ține cont de exigențele (הפנטזיות) גַברִי".
במציאות, עדיין בעכברים, הנקבות פעילות יותר, יותר חיוני, חכם יותר, ללמוד מהר יותר. מה שפחות ידוע, הם גם מאוד אגרסיביים. גם אם הם בחום, הם מאוד טריטוריאליים ואלימים עם זכרים כלואים. מכרסמים נקבות לומדות את המבוך או מטפסות על החבל מהר יותר.
ואז הולכים לפרימטים, הנקבות הן היצירתיות, אלה שמגלים תגליות, במיוחד נקבות צעירות. היו אלה כמה נקבות מקוק יפניות צעירות שהחלו לשטוף את הבטטות ואז לשטוף אותן בים (שהוא מלוח). התרבות של בטטות נקיות ומתובלות נוצרה על ידי נקבות. אל השימפנזה, נקבות צעירות מגלות דיג נמלים, שהוא מציג בביישנות, כי הם, בדרך כלל זרים בקבוצה, יש להם עמדה היררכית נמוכה יותר. נקבות שימפנזות אפילו צדות.
ואז מה עושים הזכרים? שַׁעֲרוּרִיָה, cum spune Ioana Petra în „7000 years of patriarchy”. בדרך כלל מה שגברים עושים? אלימות כלפי חברים אחרים בקבוצה או קבוצות אחרות, אלא גם ציד, הם פעולות שבאמצעותן הם מחזקים או משנים את המיקום ההיררכי שלהם בקבוצה. אז אני עושה את זה בשביל העמדה שלי, אולי כדי לחזק את היחסים ביניהם, לא לטובת הקבוצה. זה נראה מוכר?
רק שינוי החשיבה הפטריארכלית יכול לתת את תפקיד היוצר לאדם. כומר אורתודוקסי אמר שהאורתודוקסיה ידידותית לנשים, שישוע נולד מאישה. După cum i-a replicat o femeie ghid „era culmea să se nască dintr-un bărbat”. האם זה כך, רק גברים לא יולדים את הפטריארכיה, אחרת הם יוצרי התרבות, של רוחניות, של כל דבר. איך אפשר היה לראות את הרעיון הזה בחברות ישנות יותר? באותה התדהמה שבה יראו רעיונות רבים מעתה ואילך...
דמותה של אלת השמיים מופיעה בציורי קיר מצריים, אֱגוֹז, שמזדווג עם אל האדמה בכל יום, יולדת את השמש. אלת השמים היא זו של הגבהים. אבל ברוב התרבויות העתיקות, אלת אם הייתה אחראית לבריאה. המיתוסים של הברית הישנה מגיעים ממיתוסים עתיקים יותר, מתרבויות אחרות (לפעמים מעורבב). חוה הייתה אלילה, שסמלו היה הנחש, נוכחים בתפקיד זה בתרבויות רבות כסמל של לידה מחדש בשל היווצרותו. היצירה נראית נשית בדרך כלל. נדרשת הרבה מאוד התעמלות אינטלקטואלית כדי לתת שם לישות, אם לא חומרי או בצורה של תודעה, care a creat lumea ca fiind „tată”.
האלה קאלי מהאינדיאנים הקדמונים, ככוח היצירתי האולטימטיבי, עם יכולת הרסנית גדולה, מתאר את הטבע הרבה יותר טוב מאשר אל יודע כל, כל יכול ומיטיב. זה חוסך כל כך הרבה אסכולות פילוסופיות והסברים שנחתכו בקלות על ידי התער של אוקאם. קאלי מסבירה בקלות את הרוע בעולם. לטבע יש חוקים, הבריאה נעשית לפיהם. רוע מתעורר כאשר לכמה אינטראקציות שניתנו על ידי חוקים אלה יש השפעות הרסניות על צורות הקיום של החומר. לפעמים אתה חושב על ביטול חוק הכבידה בפרלמנט. כשאתה שובר משהו או כשאתה נופל. או כשיש רעידת אדמה. רוע חברתי, הרבה יותר מורכב, יש סיבות דומות. ההבדל הוא שהם מעטים ידועים. רוע פסיכולוגי, כְּאֵב, סֵבֶל, גַם. הרוע יהיה סוג של אנרגיה שלילית (חוֹסֶר) או חיובי (בדרך כלל גדולה) care afectează homeostazia unui sistem. הקור, חוֹם, אלא גם קרינה אלקטרומגנטית באורך גל קצר, אנרגיה כל כך גבוהה, הם פוגעים באורגניזמים חיים. אם נחשוב על זה, בחיים ובחברה הדברים אינם שונים מדי.
עבור הפילוסופים העתיקים, לגבי הפילוסופים של הכנסייה, לדמיורג היה סוג של תודעה יצירתית. אנחנו לא יודעים מהי תודעה היום, אפילו לא אם זה באמת קיים או אם זה רק סרט שההורדה העצבית מתנגנת עלינו בזמן שאנחנו ערים. לפי המדע הנוכחי, conștiința nu există în afara unui sistem nervos, אפילו יותר, של מוח מפותח. בעל תודעה של בעלי חיים מרוחקים מבחינה פילוגנטית? הם מקיימים אינטראקציה, להגיב ארוך באופן בלתי צפוי, גם אם אין להם שכל. Cartea „În mintea unei caracatițe” de Sy Montgomery ne arată câteva comportamente incredibile ale unor ființe literalmente fără creier. התנסויות ישנות יותר עם צמחים מראים שגם הם מגיבים. אבל אין להם מערכת עצבים, קשה לייחס להם משהו כמו תודעה.
גם לפי הפילוסופים שחיפשו את מקור הרוע, חומר ומציאות, היא מקור הרוע. המצפון הוא טוב. אם נצליח לשחרר את עצמנו מהחומר, אנו נמנעים מהרע. אבל אז הם לא ידעו מה זה העניין. איך תפרידו בין החומר לבין תכונותיו המולידות את התודעה (ומי יודע למה עוד הם מובילים בכוכבי לכת אחרים), כאשר לוואקום הקוסמי עצמו יש תכונות פיזיקליות? טֶבַע, כפי שאומרים כמה פיזיקאים, היא חכמה.
ובכל זאת, הקדמונים צדקו במידה מסוימת. מַצְפּוּן (איך אנחנו קוראים לזה עכשיו) הוא מופרש על ידי תאים מסוימים בעלי תכונות שונות מאלו של תאים חיים אחרים. התאים האלה, הנוירונים, זה לא (גַם) לְחַלֵק, אבל הם מאוד אנרגטיים ותובעניים. גוף החי הלא מאוד מוכשר ביוכימית מאכיל אותם כדי לעזור לו להשתחרר מגורמים חיצוניים. בעלי חיים בורחים מסכנה או מחפשים מקורות של חומר ואנרגיה, בדרך כלל אורגניזמים אחרים בעלי כישרון ביוכימי. האבולוציה של בעלי החיים היא המאבק לשחרור מהשפעות הסביבה, față de lumea materială. O inteligență superioară, כמו האדם, הוא שוכן בגוף שביר, אשר צורך מעט ואוגר אנרגיה בקלות. לאדם יש מוח ענק ואינטליגנציה להתאים כי יש לו גוף שצורך פחות באותה ארוחה. Aceasta e ideea pe care am prezentat-o în „Civilizația foametei / o altă abordare a umanizării” (בַּטוּחַ, אחד בעיקר ביוכימי). מוסר ותכונות נפש טיפוסיות אנושיות נובעות מניהול אנרגיה מעולה. ניטשה אמר שמדד לערך האדם הוא היכולת לסבול.
במינים רבים, אבל במיוחד האדם, נקבות מתמחות יותר מזכרים באחסון וניהול אנרגיה וברמה התאית. זו תהיה אחת הסיבות לכך שהם חיים יותר ברוב המינים.
שחרור סביבתי, של תלות בחומר בכל מובן, זה נראה מה שאנחנו מחפשים במודע, לא רק אינסטינקטיבית. לפי כמה מחקרים, נטפליקס מהנה יותר מספורט ואפילו סקס עבור רוב האנשים. מה יגידו הנזירים שהרסו את גופך על השחרור שהביאה הטכנולוגיה המודרנית?
